אפרת קדי ודורון עובד
עין ח׳ור
התערוכה עין ח'ור צמחה וגובשה בקיבוץ חניתה, שעלה לקרקע בשנת 1938 והיה אחד מיישובי חומה ומגדל.
הקיבוץ נמצא בגליל המערבי על גבול הלבנון. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל פונה הקיבוץ מתושביו ובעת כתיבת שורות אלו הישוב עדיין ריק מאדם ונדמה בו כל פעילות, גם זו של הגלריה הממוקמת בו. התערוכה המשותפת של האמניות אפרת קאדי ודורון עובד נהגתה עבור גלריה גבול, שתפסה עם השנים מקום תרבותי מרכזי בחיי הקהילה של הקיבוץ.
שתי האמניות גרות בקיבוץ. אפרת קאדי נשואה לבן הקיבוץ ודורון עובד היא בת הקיבוץ. בתערוכה שתיהן רוקמות סיפור משותף, במרכזו היער הנמצא בשולי הקיבוץ, מאחורי ביתה של קאדי. היצירות בתערוכה עוסקות בהיסטוריה ובהווה של אותו יער.
האמניות פועלות ביער סמוך לח'ירבת עין חור המכונה שביל השומרים הנמצא בשיפולי חניתה. זהו יער סבוך, שלאורך השנים צבר פסולת בניין ופסולת אנושית. בתוך הפסולת הזו התמקם הטבע הפראי נאחז והשתרג, שלח את ענפיו והתפרץ, וכמו אימץ אל חיקו את שאריות הפסולת האנושית.
לכל אחת מהן עיסוק אמנותי שונה ויחד הן בונות נרטיבים אמנותיים המשתלבים זה בזה. קאדי נוגעת בחומר שביער. היא מושכת, חותכת, מנקה, ממיינת, שוזרת ענפים זה לזה ומפסלת. דורון מתעדת בעדשת המצלמה את הרגע. היכולת של דורון להתרחק ולו במעט מעבר לעדשת המצלמה מאפשרת לה להתבונן רגע אחד על עברה הרחוק כילדה המשחקת באותו יער וברגע השני להתבונן בו בעיניה של הצלמת הבוגרת.
עלילה נרקמת
היער בסיפורי אגדות משמש כאות לבאות. המילה יער מחברת אותנו למילים כמו: "עבות", "סבוך", "חשוך", המעירות אצל הקורא תחושות של אזהרה, איום או לחילופין מקום שאפשר ללכת לאיבוד או להימצא בו.
שתי נשים מטיילות ביער עין ח'ור. הראשונה לבושה בשמלה סגולה[1] ואוספת אל חיקה ענף עבות שהתנתק מעץ אלון גדול בחורף האחרון. האמנית קאדי, מפלסת את דרכה בין שיחי זלזלת, ער אציל ואלה ארצישראלית. היא דורכת על מצע של עלי אלון מצוי שנשרו והודקו אל הקרקע כשכבות של היסטוריה. היא לא נרתעת מפסולת אדם שהיא פוגשת בדרך, כמו שאריות גדר תיל ישנה שהייתה בעבר הגדר ההיקפית של הקיבוץ, עד שהותקנה בו גדר ביטחון הסוגרת את הקיבוץ מכל עבריו ומציירת גבול פיסי עם ארץ הלבנון. קאדי מתיישבת על העלים ושוזרת ענף עבות, יחד עם ברזל בניין שמצאה ועם ענפי זלזלת גמישים לתלת ממד אוורירי שבסיומו הטבע גובר על הברזל והצורה האמורפית מייצרת תנועה קלועה ומתפרצת.[2]
השנייה עוקבת בדריכות אחר השביל שנפער ביער. דורון עובד האמנית, משחזרת את צעדיה כילדה ביער. היא מצלמת מבנה בטון מימי הבריטים הקרוי קיפוד, סביבו נהגה לשחק.[3] עקבות קרני האור בצילומי השחור-לבן של האמנית מאירים את היער הסבוך. כארכיאולוגית היא שולפת מתוך היער חרסים, מנתקת אותם מהסביבה שהפכה להם טבעית עם השנים, מבודדת אותם ומתעדת אותם כרפאית המחפשת את הדרך להשלימם לפריט הגדול שהם היו חלק ממנו. מתוך הסבך צדה עדשת המצלמה תלתל ברזל[4] אשר נקלע בין ענפים צומחים. עובד מתעדת וקאדי מחלצת את האובייקט וקולעת אותו והוא, פריט שהוצל והשתקם, הופך מתלתל ברזל לעגלת תה.[5]
שיא העלילה
אפלטון טען באמירה הכללית כי היקום כולו הינו תוצר של כפיית סדר על האי-סדר.[6] הסדר העומד מול הכאוס הוא הטבע, ויופיו הוא מלאכת ההשלמה העומדת בבסיס קיומנו.
קאדי ועובד מפלסות דרכן ביער העתיק הנתפס בעיני השתיים כמחזה חדש. הן חשות את המטמורפוזה שהטבע וסביבתו עברו ועוברים. בשתי זוגות של עבודות צילום של עובד גדר כפולה ו- דרך השומרים נצפים אתרים שיד אדם נגעה בהם והותירה חותם. דרך אחת חוצה את הפריים פעם לאורך ופעם לרוחב ומשנה את צורתה בזמן.
האי-סדר שבסריגי הטבע שקאדי עוברת בהם מאלצים אותה להתאחד עם האנרגיה הפראית של אמא אדמה. כאן הסדר הוא בידיה, והיא מחלצת את הפריטים הזרים, שנפצעו וחרבו. קאדי עובדת ביער. את רוב עבודתה יצרה תחת הצל וסבך העצים. עובד במצלמתה מצלמת עדויות למתרחש באותה פיסת יער.
אומברטו אקו (Umberto Eco)[7] בספרו תולדות היופי כותב כי "היופי נולד משיתוף הפעולה בין הדברים, ועל כן ניתן להגדיר כ"יפה" את הפעולה ההדדית של האבנים שלעיתים דוחפות זו את זו ולעיתים נשענות זו על זו וכך שומרות על יציבות המבנה".[8] כך העבודה המשותפת של שתי האמניות, קאדי מפלסת, נוגעת וחושפת במו ידיה ועובד מתעדת ומעניקה במה מוזאלית לפרטים הנחשפים במצלמתה.
העלילה - ההכרעה
התערוכה עין ח'ור של שתי האמניות מהדהדת את אסכולת אמנות האדמה (Land Art), שצמחה בסוף שנות ה-60 וה-70. האמנים כמו ריצ'ארד לונג (Richard Julian Long), וולטר דה-מריה (Walter Joseph De Maria) ורוברט סמית'סון (Robert Smithson) השתמשו באדמה ובחומרי טבע כחומר גלם ליצירתם. האמנים באסכולה זו פעלו באתרים שקהל המבקרים כמעט ולא הגיע אליהם, הם שינו את האתרים תוך שימוש בחוקיות הטבע ולעיתים אף שאלו חומרים מן הטבע אל תוך הגלריות והמוזיאונים.
בבסיסה של אותה אסכולה מוצאים את ההתעוררות האקולוגית התופסת תאוצה בשנים האחרונות, בדומה לתנועות אקולוגיות כמו שומרי היער הפועלת בארץ. שתי האמניות אמצו פיסת יער מוכרת להן מהעבר ומהווה. החדירה אל מרחב היער הביאה את קאדי לפעול גם כמשקמת וגם כמשחזרת, היא ניקתה את חלקת היער והותירה פסלים בשטח, כאלו שנבנים עם הזמן. העבודה סוול נותרה בלב היער ומייצגת את הסדר שבאי-סדר. ענפים אנכיים מקבעים את הענפים המאוזנים, ביניהם קלעה ענפים שכנים וגמישים המייצרים פרגוד סבוך אך שקוף של טבע.
ב-7 באוקטובר 2023, פרצה המלחמה והותירה את ארצנו מדממת וכואבת.
שתי האמניות, נאלצו להתרחק מחלקת היער הסמוכה לביתן וגלריה גבול שבקיבוץ נותרה בשיממונה.
הגלריה ומרכז אמנויות ע"ש אפטר ברר שבמעלות-תרשיחא מארחת את התערוכה ומעניקה במה לתערוכה שנהגתה וטרם הוצגה בשל במלחמה.
בדומה לסיפור אגדה, הנרטיב של התערוכה מנתק את הצופה לרגע מן המציאות. כשתי פיות יער, האמניות מובילות את קהל המבקרים במסלול שהן איתרו וחשפו, פעלו בתוכו ותיעדו אותו תוך כדי. חלל היער הריק מחד והמלא מאידך מהלך קסם ביופיו ובפראות שלו. ההליכה בתערוכה כמו מבקשת לייצר תודעה וקסם בקרב קהל הצופים. תודעה לשמירה על הטבע להתפעמות מהקסם שבו.
מיטל קילמניק
אוצרת
[1] הכתוב מתייחס לצילום פורטרט מהגב, דורון עובד, 2023 ובו מצולמת אפרת קאדי בשמלה סגולה מהגב.
[2] הכתוב מתייחס לעבודה מעגל האלות, אפרת קאדי, 2023.
[3] הכתוב מתייחס לעבודה דורון עובד, קיפוד קטן ביער, 2023.
[4] המושג תלתל ברזל מתייחס לעבודה דורון עובד, גדי בסבך, 2023.
[5] הכתוב מתייחס לעבודה אפרת קאדי, גדי, 2023.
[6] מגי ב', 1997, הפילוסופים הגדולים, מבוא לפילוסופיה המערבית, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עליית הגג: תל אביב
[7] אומברטו אקו (1932-2016) פילוסוף והיסטוריון של ימי הביניים.
[8] אומברטו א', 2002. תולדות היופי, זמורה ביתן, דביר: אור יהודה