מור רימר | טל געש - "שקט מדומה"

מור רימר וטל געש

שקט מדומה

​

אוצרת: ריטה כץ

​

גלריה 'גבול' שממוקמת בקיבוץ חניתה, המפונה היום, מתארחת בגלריה "בנימין" בתל אביב מציגה תערוכה "שקט מדומה". החיבור בין האמניות מור רימר - היוצרת בתחריט וציור וטל געש - אמנית סאונד, נולד מתוך דיאלוג של חושים במרחב. האמניות והאוצרת ריטה כץ מבקשות לבדוק את אפשרויות הייצוג של היישוב המפונה בחלל התצוגה באמצעות דימוי דומם וסאונד משתנה.

עבודת סאונד של טל געש שנקראת "בדיקת דופק לקיבוץ נטוש" נעשתה מתוך החומרים שהיא מקליטה כשה היא מבקרת בקיבוץ חניתה המפונה, עוסקת בצלילים של געש לוקדת בעזרת מחשיר הקלטה ומעבדת על מנת לייצר סימפוניה של ראשים ספק מאיימים, ספק מדגישים את האווירה השקטה שנוצרה בגלל שתושבים עזבו. הצליל יוצא מתוך העגלת האוכל. העגלה ממוקמת במרכז החלל מרוקנת מתוכן, מתוכה נשמעים בפעימות מקצבים שונים שהוקלטו ברחבי הקיבוץ מעובדים על ידי האמנית. הצלילים נוכחים בחלל הגלריה. המבקרים יכולים לבחור גם לנוח מהם: לבחור בשקט באמצעות חבישת אוזניות חוסמות רעש. בעבודת סאונד נוספת של געש נשמעים קולות אנושיות של מפונים המספרים על געגועים לצלילים של קיבוץ חניתה לפני המלחמה. עבודות תחריט שחור לבן בפורמטים קטנים וציור גדול של מור רימר המראים נוף לקוני המעורר אסוציאליה לחלום מוצגים על הקירות במקצב המקיים דיאלוג עם הסאונד. איזה מידע אני מקבלת כצופה? כמה מקום נשאר פנוי לאסוציאציות ולדמיון? מהו המרחב החדש שנוצר בחלל הגלריה ואצל המבקרים בתערוכה, הצופה ומאזין?

רימר עובדת בטכניקת תחריט. היא פונה בעבודותיה לעין המתבונן ומזמינה את הצופה לחשיבה אסוציאטיבית. הנוף לקוני, נקי, נטול דמויות אנושיות, כמעט סוריאליסטי. דרך החומריות של התחריט רימר בוחנת מצבים בו זמניים של שימור ומחיקה, של דחיסות חומרית מול הפשטה וצמצום. הטקסטורות שנצרבו בפלטת הנחושת כמו מאבנות – מבנים וצומח כאחד. המרחב חוזר להיות ראשוני, מרוקן ודומם אך רווי פוטנציאל. רימר בוחרת פורמטים לא גדולים ופלטה שחור לבן. הטקסטורות המפתיעות – הן הצבע החדש. אבן-ראש – הדימוי הפיסולי של ברנקוזי ראש-ביצה מונח על כרית עשויה מתכת או מקבל אצל רימר משמעות של מלאות חדשה. היא קוראת ( Sleeping Muse ,2010) שיש לדימוי הראש "מאובנת" או "חולמת", והמשמעויות נהיות הופכיות זו לזו. הטקסטורה המאובנת כבדה וסטטית בעוד ש"החולמת" אטמוספרית ופונה לעולמות אחרים של חלום לילי או של חלימה על העתיד. תוך התבוננות על הדימוי הדו ממדי של ראש בעבודות של רימר עולות לי מחשבות כמו: במה הראש מלא? הראש מלא בנוף, בכוכבים, הראש מלאבנקודות בשחור או בלבן, הראש מונח מתחת לעץ על אדמה, או אולי על הכתם המסמל קרקע. הראש נפל, הוא כבד, או שהראש חלול - כך שרואים דרכו נוף של תקווה?

בציור הגדול ממדים של רימר מתוארים מבנים בודדים, מקומות אייקוניים בקיבוץ מופיעים כמו תלויים בחלל הריק, במרחב חסר קו אופק וקרקע. רקע שחור יוצר אשליה של לילה, המרחב מבטא את היחס לחלוציות בהקשר של חזון והגשמה, ומצב-חלום והיקיצה ממנו. בחלל הגלריה געש "מציירת" את הקיבוץ באמצעות סאונד. כדי "לראות" את הציור הזה צריך להקשיב. כעשרה רמקולים מוצבים באופנים שונים בחדר. כאשר קול נשלח מנקודה בחדר לכיוון מסוים, כאילו היה אלומת אור. בניגוד למבט הפונה החוצה, הקשבה היא התכווננות פנימה. המבקרים המתמסרים אל חוש השמיעה ונעים בחלל הגלריה מקבלים תחושה של מקום ומציירים בעיני רוחם את הקיבוץ. מרכז הכובד של ההקשבה נמצא בתווך שבין העצמי לבין האחר, בין היחיד לבין הרבים, בין החומר לבין הרוח.

באמצעות מיצב הסאונד מבקשת געש לבחון את המתח הדיאלקטי שנוצר בין המקום "האמיתי" בעולם, קיבוץ חניתה המפונה, לבין המקום המדומיין שנוצר בחלל התצוגה. געש בוחנת גם שאלות שנוגעות למימד הזמן. ההקלטות, שנערכו במועדים שונים, היו זמן הווה כשהוקלטו ועתה הן עבר. כשהן מושמעות ומתערבלות יחד בחלל הגלריה נוצרות משמעויות חדשות. הזמן של הסאונד אף פעם אינו הווה פשוט, כרונולוגי, אלא זמני הווה מרובים, בו זמניים. באמצעות ההדהוד, הסאונד הוא נשא של משמעות ושל זיכרון, הוא מערבל עבר, הווה ועתיד.

למבקשים את השקט יוצעו אוזניות מיוחדות שחוסמות צלילים.

במהלך התערוכה יתקיימו בגלריה מפגשים עם האמניות והאוצרת.