רויטל לסיק - "רחובות נטושים"

Revital Lessik - "Forsaken Streets"

רויטל לסיק / רחובות נטושים

אוצרת- ריטה כץ

​

תערוכת "רחובות נטושים הוצגה ב 0202 בגלריה מאיה באוצרות של רותי שגיא וקרן ויסהוז.

ערימות חידתיות מקבלות את פנינו בכניסה לתערוכה 'רחובות נטושים' של רויטל לסיק, ניצבות

כתמרורי אזהרה המבשרות על האימה שבפנים. ערימות שבמבט מקרוב מתגלות כתילי קבורה,

שריד לרצח המוני, ואולי זוהי ערמת ההרס שמותירה אחריה הציביליזציה האנושית, עליה מביט

בחלחלה מלאך ההיסטוריה*. זוהי ערמת העצים שעוד מעט תעלה באש ותשרוף את העקודים

כקורבן, זהו הקצה שממנו אין דרך יציאה אלא רק בקפיצה מטה אל קץ ההיסטוריה .

במעבר דרך הדלתות השחורות אל חלל הגלריה אנו עוברים כמו אליס דרך המראה אל עולם הפוך,

טובל באפילה מזרת אימה. עולם מסויט ופרברטי שהשתלט והתלבש על רחובות מוכרים, מותיר בהם

חותם של הרס וחורבן. דמויות מטורפות ומפלצתיות סובבות ברחובות האפלים, עסוקות בפעילות

קדחתנית של התענגות על יצרים אפלים ופריקת כל עול. מתעוררת בנו תחושה לא נוחה של הצצה

לתודעה שנכנעה ליצרים במאבק הפנימי בין האיד לסופר אגו*. תודעה שבה נפרצו כל גבולות המוסר

שהתמסרה לבזוי בבכחנליה של ריקבון ומוות.

ההתפלשות בבזות מעוררת במקביל תחושות של דחייה ועונג, המובילות מיד לרגשות אשם. לסיק

מעידה כי הנרטיב סביבו נרקם גוף העבודות הוא האשמה, הנעה בין אשמה במובנה הפרטי

והאינטימי לבין אשמה בהקשריה התרבותיים והקולקטיביים העמוקים.

אלומה של אור מפלחת את חלל התערוכה האפל. נקודה של אור שמקורה במעין מגדל שמירה

מאולתר. אלומה הסורקת את הרחובות והבניינים כמו אצבע מאשימה, המחפשת אחר המקור לרוע.

או אולי זוהי אלומת האור שנועדה לסרוק את הסביבה בכדי למנוע מהטירוף לזלוג החוצה ולהימלט

מתוך כלא התת מודע, שם אנו נועלים את כל דחפינו הבזויים. אנו מוקפים בזירת פשע מתמשכת

ומתגלגלת, מלאה באשמים השבים אל זירת פשעם כמו כלב השב אל קיאו. בתערוכה זירה מפורקת

ורבת התרחשות, אין בה ליניאריות או רציונליות .

העולם של לסיק מתכתב במהופך עם סימני הקדושה הנוצרית: אל מול השילוש הקדוש היא מציבה

את השילוש המתועב, ועל הצלב שלה תלויי קורבן אחר, שלא יכפר על חטאיה של האנושות .

אליס המעונה שנפלה מטה מטה, לאפילה של מחילת הארנב, מובילה את האשמים בעקבותיו של

עגור מלכותי, אולי היחיד שיכול להושיע. חיות הן מוטיב משמעותי וחוזר ביצירתה של לסיק, הן

משמשות בתפקיד כפול, כטורף או כנטרף, כקורבן או כמושיע .

לעיתים מופיעה לסיק בדמותה כגיבורת על, המצילה את העולם, כשהיא מוקפת בדמויות משנה שהן

סמל ויזואלי חוזר, הנושא משמעות בשפת הציור שלה.

"מי הייתי אלמלא האשמה הבושה והחרדה? האם הייתי משתתפת בכל עוז בהתבוססות ביצרים

וברשע או שהייתי הופכת לגיבורת-על, שחוברת ליצורים עוצמתיים שיביאו אור לעולם" )לסיק ) .

*מתוך המסה של ולטר בנימין- "אנגלוס נובוס" מתוך "תזות על מושג ההיסטוריה."

בין האיד לסופר אגו – מודל סטרוקטוראלי עלפי פרויד